בחירות 2022: ממה מורכבת ישראל?
Updated: Nov 2
בתאריך 1/11/22 התקיימו בחירות בישראל. תוצאה אחת של הבחירות היתה הקמת ממשלה; אבל, בו בזמן, הבחירות גם סיפקו לא מעט נתונים. בפוסט הזה, ובסדרת הפוסטים שאני מקווה שתבוא בעקבותיו, אני רוצה לנתח את דיוקנה של החברה הישראלית כפי שהוא משתקף מנתוני הבחירות האלה. אני לא מתכוון לבצע כאן ניתוח פוליטי במובן הנפוץ בעיתונות; המטרה שלי היא לאפיין קבוצות חברתיות, לנסות לזהות את ההבדלים ביניהן ואת מה שמייחד אותן - כאשר נקודת המוצא הכמעט-יחידה היא נתוני הבחירות עצמם. מי מצביע למי, אילו מפלגות מושכות קהלים דומים ושונים - כל זה מלמד אותנו לא רק על המפלגות אלא גם, ואולי בעיקר, על הישראלים.
הפוסט הראשון ינסה לחלק את החברה לציבורים ותתי-ציבורים מובחנים ולזהות את גודלם, איפה הם גרים, מה רמת ההכנסה שלהם וכן הלאה - על סמך נתוני ההצבעה שלהם. בהמשך, אם אספיק עד מועד הבחירות, אני שואף לכתוב על הקשרים או התחרות בין מפלגה למפלגה בקרב ציבורים שונים; על שיעור ההצבעה והאופן שבו המפלגות השונות מצליחות למצות אותו, ועל השפעתו על הייצוג בכנסת; על היחס בין הבחירות האלה לבין מערכות בחירות שקדמו להן; על הקולות במעטפות הכפולות; על מה שלומדים מן הבחירות על הערים הגדולות בישראל ועל ההתישבות הכפרית.
למה לחלק לקבוצות? ראשית, כי זה מעניין. הקלפי מספרת סיפור: סיפור על אנשים שבחרו או נדחקו לחיות באותה שכונה, ומה משותף להם כקבוצה. ואוספים של קלפיות מספרים גם הם סיפורים. האם החרדים דומים אלו לאלו? ומצביעי השמאל? הדרוזים? תושבי הדרום? הקלפיות והנתונים שסביבן יכולים ללמד אותנו לא מעט. שנית, כדי להבין. נבין טוב יותר את החברה הישראלית אם נבין את הקבוצות שמהן היא מורכבת, והקלפיות מציגות חלוקה אחת אפשרית מתוך החלוקות האלה לקבוצות. הנתונים יוכלו ללמד אותנו מי הקבוצות האלה, מה גודלן, איפה הן נוטות להתגורר, מה מצבן הכלכלי, עד כמה הן מעורבות בפוליטיקה, עד כמה הן באמת נפרדות זו מזו. הסיבה השלישית היא מעשית יותר, לחובבי הפוליטיקה המפלגתית (שאני משער שיהיו רוב הקוראים). הקבוצות האלה הן הבסיס לפוליטיקה הזו; הן מייצגות את קהלי היעד של הפוליטיקאים, הבייסים של המפלגות השונות. כאשר סוקרים, למשל, מראיינים 504 נסקרים, יתכן שרק עשרה או עשרים מהם ישתייכו לציבור מובחן - למשל בדווים או חרד"לים. הסוקרים מניחים, בעצם, שאותה קבוצה קטנה מייצגת את ההצבעה של אותו ציבור, ומשקללים בהתאם את המשקל שלה בתוצאות הסקר; אבל כדי שיהיה טעם בכך צריך לדעת כמה בוחרים בדווים או חרד"לים באמת קיימים, להעריך את שיעורי ההצבעה שלהם, להכיר את המאפיינים שלהם כאוכלוסיה כדי לדעת עד כמה הקבוצה הקטנה הזו מייצגת אותם. זה מה שאנחנו מנסים לעשות פה.
אז בואו נתחיל במבט כללי על הישראלים, שיאפשר לי להסביר מה הנתונים שאני מנסה להציג כאן.
בחלק העליון אנו רואים את פילוח ההצבעה. הצבעים האלה ייצגו את הרשימות המתאימות בכל האשכולות שאציג, כך שהליכוד תמיד בכחול, יש עתיד בטורקיז וכן הלאה. הפילוח הזה שונה בשתי נקודות משמעותיות מחלוקת המנדטים שאנחנו מכירים מהכנסת: ראשית, אני מתעניין כאן בחברה הישראלית ולא בפוליטיקה הקואליציונית, ולכן אין לי כאן אחוז חסימה. כל הרשימות שזכו במנדט ומעלה משתתפות בניתוח, כולל מרצ, בל"ד והבית היהודי. אלה זוכות יחד בתשעה מנדטים שנגרעים מהרשימות האחרות. שנית, הניתוח הזה מתבסס רק על הקולות במעטפות הרגילות, ללא הכפולות. המעטפות הכפולות לא מאפשרות לקשר בין מצביע אחד לשני על סמך מקום מגוריהם, ולכן גם לא מאפשרות לבנות תמונה של ציבורים שונים. אם כן, 11,707 הקלפיות הרגילות - זה בסיס הנתונים ועליו נדבר בפוסט הזה.
מעניין לראות שבחלוקת הגושים, מפלגות הקואליציה הנוכחית בתוספת הבית היהודי זוכות ליתרון זעיר של 60.1 מנדטים מול 59.9 לאופוזיציה (במעטפות הכפולות הקואליציה מתחזקת מעט). בכל אופן, בואו נראה מה הנתונים שאני מציג, ומה נוכל ללמוד מהם על הקבוצות שמרכיבות את ישראל. הנתונים שבפער העליון מתארים את ההצבעה, ואלה שבפער התחתון מתארים את האוכלוסיה.
שיעור ההצבעה: זה הנתון הידוע והמוכר (אבל כאן הוא מובא ללא ההצבעה במעטפות הכפולות, ולכן נמוך משיעור ההצבעה הכללי בבחירות). 63.81% מבעלי זכות הבחירה (בז"בים - מושג שנשתמש בו הרבה) הצביעו בקלפיות הרגילות, כלומר מעט פחות משני שליש. באופן כללי, שיעור הצבעה גבוה יותר מלמד על קהילה שהיא מעורבת יותר בתהליך הפוליטי ואידאליסטית יותר.
שיעור הקולות הפסולים: בקולות הפסולים נמנות הצבעות לא תקינות (יותר משני פתקים במעטפה או שני פתקים לא זהים, פתקים ומעטפות מסומנים וכו') יחד עם הצבעה בפתק לבן. שיעור גבוה של קולות פסולים מעיד, בדרך כלל, על רמת אוריינות פוליטית גבוהה, כלומר על בוחרים שיודעים היטב למי הם רוצים להצביע וכיצד להצביע נכון.
סטיית התקן בין הקלפיות: הנתון הזה מבטא באופן מספרי עד כמה הקלפיות בתוך קבוצה מסויימת הן דומות או שונות זו מזו. ככל שהמספר גבוה יותר, כך הקלפיות שונות. בהמשך, כאשר נפצל בהדרגה את כלל הישראלים לקבוצות ותתי-קבוצות, נצפה לראות שסטיית התקן בתוך כל תת-קבוצה תהיה קטנה יותר ויותר, כלומר הקבוצה תהיה, בתוך עצמה, אחידה יותר מהכלל.
מדד חברתי-כלכלי: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מחשבת מדד חברתי-כלכלי עבור כל ישוב בארץ, וכן עבור איזורים בתוך הערים. המדד מתבסס על מספר גדול של פרמטרים, כגון רמות השכלה, הכנסה ובעלות על נכסים. הלמ"ס מבצעת תִּקְנוּן של המדד, כך שערכו הממוצע עובר כלל תושבי ישראל הוא אפס, והוא מבוטא ביחידות של סטיית תקן: הרשות המקומית שהמדד שלה הוא הגבוה ביותר היא סביון, עם 2.587, ואילו הנמוכה ביותר היא המועצה האיזורית נווה מדבר בנגב, עם 2.865-. הישוב עם המדד הנמוך ביותר הוא תרבין א-צאנע שבנגב עם 3.506-, והגבוה ביותר הוא ארסוף עם 3.632. הפרש של יחידה אחת כאן הוא משמעותי מאד - למשל, ההפרש שבין סחנין (0.511-) לבין אזור (0.496) הוא יחידה אחת. מעניין לראות שעל אף התִּקְנוּן של הלמ"ס, הממוצע עבור כלל הבז"בים הוא גבוה מעט יותר מאפס (0.134). יש לכך, לדעתי, שני גורמים: האחד הוא שהלמ"ס מתקננת את המדד עבור כלל האוכלוסיה, ואילו הבז"בים הם בני 18 ומעלה. לכן ציבורים כמו החרדים והבדווים, שהמדד שלהם נמוך מאד ושיעור הילדים בהם גבוה, מקבלים ביטוי נמוך יותר בין הבז"בים מאשר בכלל האוכלוסיה. הגורם השני הוא רישום-יתר של בוחרים בישובים "יוקרתיים" (ובפרט תל-אביב), מעבר למתגוררים שם בפועל, שגם הוא מטה את המדד לכיוון הגבוה.
איזורי מגורים: בגרף הכחול אני משווה בין המגורים של הבוחרים בקבוצה מסויימת בכל אחד ממחוזות משרד הפנים, לבין שיעור המגורים שם מתוך כלל הבוחרים. כך נוכל לראות האם קבוצה כזו או אחרת נוטה להתגורר דווקא בדרום, בצפון או אולי דווקא באיזור ירושלים. במקרה הזה אנחנו מסתכלים על כלל הבוחרים, ולכן, מטבע הדברים, הייצוג שלהם הוא אחד לאחד הייצוג שלהם מתוך כלל הבוחרים. שתי נקודות שכדאי לשים אליהן לב בהקשר הזה: מחוזות תל-אביב, ירושלים וחיפה אינם כוללים רק את הערים שעל שמן הם נקראים. כך, למשל, מחוז ת"א כולל גם את רמת-גן, גבעתיים, בני-ברק, הרצליה, בת-ים ועוד, ומחוז חיפה כולל ערים מחדרה ואום-אל-פחם ועד הקריות. שנית, הייצוג שאני מחשב כאן הוא יחסי למספר הבז"בים בכל מחוז, כלומר - אם מספר הבז"בים במחוז מרכז גדול פי שישה ויותר מאשר במחוז יהודה ושומרון, זה מה שאני מצפה לקבל; קבוצה שיהיו בה פי שישה בז"בים במרכז מאשר ביו"ש תקבל אותו מספר בשניהם, ולא 6 במרכז ו-1 ביו"ש.
ישוב מייצג: כדי לעזור באפיון של כל קבוצה אני אציג את הישוב בארץ שמגמות ההצבעה בו דומות ביותר לאלו של הקבוצה, יחד עם מידת השוני בינו לבין הקבוצה. את השוני נמדוד במעלות; אפשר לדמיין את זה ככיווני הליכה. אם שני אנשים הולכים בזווית של תשעים מעלות זה לזה (השוני הגדול ביותר האפשרי, בחישוב שלנו) אז הם לגמרי לא באותו כיוון; ככל שהזווית קטנה, יש ביניהם יותר מן המשותף. במקרה הזה, מתברר שפתח-תקווה היא התשובה לשאלתו של יאיר לפיד מימי הטלביזיה: "מה ישראלי בעיניך?". אז פתח-תקווה היא הביטוי של הישראליות, מין "תיכון בליך" המיתולוגי של הבחירות. יש בה ריכוז של חילונים, דתיים וחרדים שהוא, כך נראה, קרוב למדי לנתונים במדינה כולה, יש בה ימין ושמאל, היא עיר של מעמד ביניים. בהמשך נפגוש אותה שוב.
ישובים עיקריים עבור הקבוצה, או "אשכול הקלפיות" כפי שנכנה אותה: כאן אני מביא, עבור כל אשכול, את שלושת הישובים שתורמים לו את מספר הבז"בים הגדול ביותר. לא מפתיע לגלות שתל-אביב, ירושלים וחיפה תורמות את מספר הבז"בים הגדול ביותר לאשכול שכולל את כל בוחרי ישראל. אולי מעט מפתיע לראות שירושלים, שאוכלוסייתה יותר מכפולה בגודלה משל ת"א, תורמת פחות בז"בים. לכך שלוש סיבות: למעלה משליש מאוכלוסיית ירושלים היא של ערבים במעמד תושב קבע ולא אזרח, ללא זכות הצבעה; מבנה הגילאים של תושבי ירושלים הוא צעיר מאד, ואילו בת"א הוא מבוגר יחסית; ובת"א יש רישום-יתר של בוחרים, מעל ומעבר למספר הבז"בים המתגוררים בה בפועל.
ישובים שהאשכול משמעותי בהם: כאן אני מביא, עבור כל אשכול, את שני או שלושת הישובים שחלק גדול או כל הקלפיות שלהם משוייכות לאשכול (גם אם מספר הבז"בים שהם תורמים אינו גדול). הרשימה הזו יכולה לסייע מאד בהבנת אופיו של האשכול וסוג האוכלוסיה שבוחר בו. במקרה הזה, כמובן, כל הקלפיות בכל הישובים משוייכות לאשכול "הישראלים", ולכן שלושת הישובים המובילים גם כאן הם ת"א, ירושלים וחיפה, עם 100% מהקלפיות בכל אחד מהם.
אלה הנתונים שאביא לכם על כל אשכול קלפיות, ומהם נלמד על האוכלוסיה. אבל איך אני מחלק את הקלפיות לאשכולות? השיטה היא כזו: אנחנו מתחילים עם כל 11,707 הקלפיות, כאשר אנחנו בוחנים בכל קלפי לא את מספר המצביעים לכל רשימה אלא את שיעור ההצבעה (כלומר מחלקים במספר המצביעים באותה קלפי), כדי שאפשר יהיה להשוות בין קלפיות בלי תלות במספר המצביעים. אנחנו מחפשים את שתי הקלפיות הדומות ביותר זו לזו מבין כל הזוגות האפשריים - למשל, שתיים שכל ההבדל ביניהן הוא שבאחת מהן 20% בחרו בליכוד ו-21% ביש עתיד ובשניה להפך. את שתי הקלפיות האלה אנחנו מאחדים ל-"סופר-קלפי" גדולה, שכוללת את כל המצביעים של שתיהן ביחד. על התהליך הזה אנחנו חוזרים שוב ושוב; בכל פעם אנחנו מאחדים קלפיות, או אשכולות שלמים של קלפיות שכבר נוצרו. התהליך מנסה לאחד אשכולות של קלפיות באופן שיצמצם עד כמה שאפשר את השונות בתוך האשכול המאוחד (שיטת Ward, למכירי התחום). בסופו של התהליך אנחנו נשארים עם אשכול אחד ויחיד, שמכיל את כל הקלפיות. כעת אנחנו יכולים לחזור אחורה: המיזוג האחרון מיזג את שני האשכולות השונים ביניהם יותר מכל האחרים, והם יהיו הקבוצות הראשונות שנציג. המיזוג הלפני-אחרון יצר את אחד מהאשכולות האלה מתוך שניים שקדמו להם, וכן הלאה. כך אני יכול להראות את הקבוצות שההבדלים ביניהן, לפי החלוקה של האלגוריתם הזה, הן המשמעותיים ביותר. מן המאפיינים של הקבוצות האלה ננסה להסיק מסקנות עליהן.
כדאי לזכור כמה דברים. ראשית, הנתונים שבידינו הם ברמת קלפי. בחלק מהמקרים קלפי אכן מייצגת קהילה מגובשת (כמו בקיבוץ או בהתנחלות אידאולוגית). אבל, במקרה השכיח, היא מייצגת אוסף של אנשים שהגיעו לגור באותה סביבה ללא קשר בין רובם, ולכן נכון לשאול מה התוקף של מסקנות קולקטיביות לגביהם. אבל, גם אם נזניח קשרים חבריים ומשפחתיים שמביאים חלק מהאנשים לגור זה בקרבת זה, עדיין יש שתי סיבות טובות לכך שנוכל לראות בהם קהילה: האחת היא שהגורמים והסיבות שמביאים אנשים לבחור מקום מגורים (גורמים כלכליים, דתיים, תרבותיים, חינוכיים, חברתיים וכו') פועלים באופן דומה על אנשים דומים ולכן נוטים לרכז אותם יחד. השני פועל בכיוון ההפוך: אנשים נוטים, סטטיסטית, להידמות לסביבתם. אם עברת לגור בסביבה ליברלית יותר משחיית בה קודם יש סיכוי טוב שתהפוך לליברלי יותר משהיית, ולהפך. ובכל זאת, כדאי לזכור שאנחנו מקבצים כאן יחדיו בני אדם שהקשר ביניהם עשוי להיות חלקי בלבד.
שנית, אני מציג כאן חלוקות שנראות חדות וחותכות, אבל המציאות של הקלפיות אינה בהכרח כזו. נכון, למשל, שהממוצע של הקלפיות בקבוצת "החרדים" שונה מאד מהממוצע בקבוצת "היהודים הלא חרדים", אבל בקצוות של שתי הקבוצות יש קלפיות שבהן יש הצבעה רחבה גם למפלגות חרדיות וגם למפלגות אחרות, והגבול אינו חד כלל.
שלישית, אני מציג את הקבוצות כפי שיצר אותן האלגוריתם הזה. בחירה אחרת של האלגוריתם עצמו או של אופן האיחוד של אשכולות, הנירמול של הקלפיות, חישוב המרחקים ביניהן וכו' היתה מחלקת אותן באופן אחר. בניסויים שעשיתי, הבחירה הזו הביאה את התוצאות שהתישבו בצורה הטובה ביותר, לדעתי, עם החלוקות הסוציולוגיות והאידאולוגיות של החברה, אבל אפשרי בהחלט שמישהו יחלק אחרת, או יצרף משתנים נוספים לקלפיות שיאפשרו פילוח נכון יותר (אין אצלי, למשל, שום התיחסות לגילאי הבוחרים, שעשויים להיות רלבנטיים לניתוח). אם תיתקלו בניתוח כזה (או תיצרו אותו!) שילחו לי קישור. אם אתם מעוניינים לראות כמה ניתוחים אחרים המתבססים על תוצאות הבחירות, תוכלו למצוא את קולות נודדים של הראל קין, את סימולטור ההצבעה של ישי בס ואת ניתוח הקלפיות של ניר סמילגה (לצערי מעודכן רק עד הבחירות לכנסת ה-23).
דיברתי מספיק, בואו נצלול אל הפילוח של הקלפיות עצמן. כל הפילוחים באים מתוך הנתונים עצמם, כלומר קלפיות "ערביות" או "חרדיות", נניח, מוגדרות לא על פי היישוב בו הן ממוקמות אלא על פי השתייכות לאשכול הקלפיות שהאלגוריתם הוציא; נתתי את השמות לאשכולות לפי הכרותי עם הסוציולוגיה הרלבנטית, ואין לראות בשמות נסיון לאפיין אשכולות באופן חיובי או שלילי אלא רק לציין את הקבוצות בצורה מובנת.
יהודים וערבים
לחצו על התמונה כדי להגדיל אותה. בכל אחד מהפילוחים יהיה מימין האשכול שאנחנו מפצלים, באמצע האשכול הגדול יותר שהתפצל ממנו ומשמאל הקטן. במקרה הזה, אשכול הישראלים התפצל לאשכול היהודים הגדול ואשכול הערבים הקטן.
השסע הגדול ביותר בחברה הישראלית הוא, ללא ספק, השסע בין היהודים לערבים; גם הנתונים האלה מאשרים זאת. הזווית בין האשכולות היא 85.5 מעלות; כזכור, תשעים מעלות הן המקסימום האפשרי, כלומר - אין כמעט דבר מן המשותף בין ההצבעה של היהודים והערבים, וגם בלי להגדיל די במבט קל על הצבעים בעיגולים כדי לראות עד כמה הם שונים. שוב כדאי להזכיר ש-"היהודים" ו-"הערבים" אינם אשכולות של קלפיות שנבחרו על פי מיקומם בישובים יהודיים או ערביים, אלא רק קבוצות של קלפיות שהאלגוריתם חיבר ביניהן.
היהודים (כלומר, הבז"בים שבקבוצת "היהודים") מהווים כ-85.5% מבעלי זכות הבחירה בישראל ואילו הערבים (הבז"בים בקבוצת "הערבים") הם כ-14.5%. שיעור הערבים מעט נמוך יותר משיעורם בקרב האזרחים (17.2% ב-2022). הסיבה העיקרית, כנראה, היא שהחברה הערבית צעירה יותר מהיהודית ולכן שיעור בעלי זכות הבחירה בתוכה הוא נמוך יותר. בואו נתבונן בנתונים ונראה איפה ההבדלים, מעבר לחלוקת הקולות למפלגות.
פער בולט, אפשר לומר אפילו דרמטי, הוא בשיעורי ההצבעה. אצל היהודים שיעור ההצבעה הוא 65.7%, אצל הערבים רק 52.8%; זאת עוד לפני שהסתכלנו בנתוני המעטפות הכפולות, שמגדילים עוד יותר את הפער לטובת היהודים. כלומר, היהודים נוטים להיות מעורבים בתהליך הפוליטי הרבה יותר מהערבים. אילו הערבים היו מצביעים באותו שיעור כמו היהודים, היו להם עוד כ-115,000 קולות לפי השיעורים האלה, מה שהיה מביא להם בפועל שניים עד שלושה מנדטים נוספים. על שיעורי ההצבעה אני מקווה לכתוב פוסט נפרד.
עוד הבדל מהותי אנו רואים בשיעור הקולות הפסולים: 0.54% אצל היהודים לעומת 0.99% אצל הערבים. כפי שכתבתי קודם, שיעור קולות פסולים גבוה מעיד, בדרך כלל, על אוריינות פוליטית נמוכה - בוחרים שאינם יודעים כיצד להצביע נכון, או שלא אכפת להם.
סטיית התקן של הקלפיות היא 0.327 אצל היהודים ו-0.348 אצל הערבים, לעומת 0.398 באשכול הישראלים שכולל את שתיהן. העובדה ששתי סטיות התקן נמוכות יותר מהמקורית היא צפויה; אנחנו מפרידים קבוצה לשתי קבוצות המרכיבות אותה ושונות מאד זו מזו, אז הגיוני לצפות שכל אחת מהקבוצות האלה תהיה יותר הומוגנית מהקבוצה המקורית. מה שקצת מפתיע הוא שעל אף העובדה שאשכול הערבים הוא הרבה יותר קטן ושההצבעה בו מרוכזת במידה רבה בשלוש רשימות בלבד, שמחזיקות יחד 107 מנדטים (במדד ג'יני שאני מודד בו את ריכוזיות ההצבעה, קבוצת הערבים מקבלת 0.717 ואילו היהודים רק 0.534) - בכל זאת סטיית התקן שלהם גבוהה מזו של היהודים. מכאן כבר אפשר להפיק תובנה אחת - החברה הערבית בישראל לא עשויה מעור אחד, וההבדלים הפנימיים בתוכה גדולים לא פחות מאשר אלה שבחברה היהודית ואולי יותר. אמנם, חלק מההבדל ניתן אולי להסביר בנטיה אצל הערבים גם למגורים וגם להצבעה על פי חמולות, כך שנמנע ערבוב גדול יותר של הקבוצות השונות כפי שמתרחש בעיר יהודית - אבל בכל זאת, זו נקודה שכדאי לזכור. רוב היהודים, גם הבקיאים בפוליטיקה, לא מצויים בהבדלים הפנימיים בתוך החברה הערבית. זה דבר שכדאי לתקן.
וכאן אנחנו מתחילים להגיע להבדלים החברתיים. המדד הכלכלי-חברתי של היהודים הוא 0.303; של הערבים הוא 0.905-. זה פער עצום - דומה לפער שבין ירוחם לרחובות, למשל. ראינו, כזכור, שעבור כלל החברה המדד היה 0.134.
איפה גרים היהודים והערבים? אנחנו עדיין בחלוקה הראשונה, כך שכל אוכלוסיה משלימה את השניה: לערבים יש יצוג-יתר של פי שלושה בערך במחוז צפון, ובהתאמה יצוג היהודים שם, יחסית למשקל מחוז צפון באוכלוסיה, הוא רק 0.647. הערבים מיוצגים בְּיֵתֶר עם 1.393 במחוז חיפה ובשוויון למשקלם באוכלוסיה במחוז דרום, ואילו במחוזות מרכז, ירושלים ות"א הם מיוצגים בחסר ובמחוז יהודה ושומרון אין אף קלפי ערבית. בהתאמה לכך, היהודים מיוצגים ביתר ביו"ש, מרכז, ת"א וירושלים.
ראינו שפתח-תקווה היא המייצגת הנאמנה ביותר של הממוצע הישראלי. אין בעיר הזו אף קלפי ערבית, וזה לא מפתיע שהיא גם המייצגת הנאמנה ביותר של קבוצת היהודים, כאשר הסטיה שלה ירדה מ-12.56 מעלות ל-6.56 מעלות בלבד. לעומתה, המייצגת הנאמנה של קבוצת הערבים היא טמרה, בסטיה של 3.91 מעלות. בטמרה זכו שלוש הרשימות הערביות לכ-15,000 מתוך 15,500 קולות כשרים.
הישובים שתורמים את מספר הבז"בים הגדול ביותר לאשכול היהודים הם ירושלים, ת"א וראשון לציון. ירושלים מובילה משום שבת"א יש יותר קלפיות ערביות, ואילו חיפה היא רק במקום החמישי מסיבה דומה. פתח-תקווה ידידתנו היא במקום הרביעי. אצל הערבים, התורמות הגדולות ביותר הן נצרת, רהט, טייבה, חיפה ושפרעם - חיפה מצליחה להיות בחמישיה הפותחת בשני האשכולות, ומהבחינה הזו היא אולי דווקא מייצגת נאמנה יותר של המגוון הישראלי מאשר פ"ת.
הערים הגדולות ביותר שכל הקלפיות שלהן הן יהודיות הן ראשל"צ, פ"ת, אשדוד, נתניה וחולון. בציבור הערבי, הערים הגדולות שכל הקלפיות שלהן הן ערביות הן נצרת, רהט, טייבה, שפרעם וסחנין. ת"א, ירושלים וחיפה מכילות כולן גם קלפיות יהודיות וגם ערביות, ולכן נדחקות מכאן.
סיכמנו שסע גדול אחד בחברה, ועכשיו נראה את השני.
החרדים והיהודים שאינם חרדים
השסע הגדול השני בישראל, לפי הנתונים הוא בתוך החברה היהודית - בין החרדים לבין היהודים הלא-חרדים. הפער כאן הוא של 78.3 מעלות מתוך 90 אפשריות; קטן מ-85.5 שבין היהודים לערבים, ובכל זאת עצום. החרדים הם בסך הכל 8.27% מבעלי זכות הבחירה בחברה היהודית; עם זאת, אלה הם רק החרדים שמתגוררים בריכוזים חרדיים הומוגניים יחסית, שבקלפיות שלהם שתי המפלגות החרדיות מקבלות יחד כ-105 מנדטים. חרדים רבים מצביעים גם בקלפיות הלא-חרדיות; כרבע ממצביעי יהדות התורה הצביעו בהן, ואילו לש"ס יש כרבע מיליון מצביעים בקלפיות הלא-חרדיות (כתשעה מנדטים) לעומת כ-105,000 בלבד בקלפיות החרדיות. כדאי לזכור שש"ס היא מפלגה היברידית, שנציגיה וסדר היום שלה הם, בעיקרם, חרדיים, אולם ציבור הבוחרים שלה מורכב גם מדתיים ומסורתיים רבים. הנתונים לא מראים זליגה משמעותית של חרדים להצבעה למפלגות הימין הלא-חרדיות.
גריעת הקלפיות החרדיות אינה משפיעה דרמטית על התמונה בקרב היהודים הלא-חרדים. בסך הכל הייצוג שלהם מצטמצם בתשעה מנדטים, אך אלה מתחלקים בין המפלגות האחרות בערך לפי שיעורן. בקרב כלל הקלפיות היהודיות הרוב של הקואליציה (כולל "הבית היהודי") ללא המפלגות החרדיות הוא 67.7 מול 52.3 מנדטים; ללא הקלפיות החרדיות הוא מצטמצם ל-62.6 מול 57.4.
פער בולט אחד בין הקלפיות החרדיות ללא-חרדיות הוא בשאלת שיעור ההצבעה. אצל החרדים השיעור הוא 73.3%, ואילו בקרב היהודים הלא-חרדים הוא רק 65%. כדאי לזכור, אמנם, שבמעטפות הכפולות יש יצוג נמוך, יחסית, לחרדים והוא מלמד ששיעור ההצבעה של הלא-חרדים אם נכליל אותן יסגור חלק מהפער. אילו היינו לוקחים את כל הקולות למפלגות היהודיות הלא-חרדיות במעטפות הכפולות ומצרפים אותן לקלפיות הלא-חרדיות היינו מגיעים ל-72% הצבעה. בכל זאת, אין ספק שהמאמץ החרדי למיצוי ההצבעה משתלם. אם אספיק לכתוב פוסט בנושא שיעורי ההצבעה והמעטפות הכפולות אעסוק בכך בהרחבה.
פער נוסף הוא בשאלת הקולות הפסולים. 0.76% מהקולות בקלפיות החרדים הם פסולים - כמעט פי אחד וחצי מ-0.52% אצל הלא-חרדים. זה פער משמעותי; כשנגיע לפיצול בתוך קלפיות החרדים נעסוק בו שוב.
סטיית התקן של הקלפיות יורדת, בעקבות הפיצול, מ-0.327 ל-0.253 עבור החרדים ו-0.268 ללא-חרדים, כלומר - כצפוי, כל קבוצה היא הרבה יותר הומוגנית בתוך עצמה. עם זאת, הירידה אצל החרדים קטנה יותר משהייתי מצפה בקרב קבוצה קטנה יחסית שההצבעה שלה מרוכזת בשתי מפלגות (לפי מדד ג'יני, ריכוזיות ההצבעה אצל החרדים היא 0.818 לעומת 0.574 אצל הלא-חרדים); ניתן ללמוד מכך שגם הגיוון הפנימי בתוך החברה החרדית גדול, אולי, ממה שנדמה. בהמשך נראה שהיא ממשיכה להתפצל.
ההבדל הזועק ביותר הוא במדד הכלכלי-חברתי. אצל החרדים המדד הוא 1.666- (גרוע בהרבה מ-1.905- של הערבים), ואילו אצל היהודים הלא-חרדים הוא 0.481, פער של 2.15 סטיות תקן הדומה לפער שבין אזור לבני-ברק או בין כפר כנא למבשרת ציון. "אם ננכה את הערבים והחרדים ממדדי האי שוויון - נהיה במצב מצוין בלעדיהם", אמר פעם נתניהו; הקפיצה של 0.35 סטיות תקן מממוצע כלל הישראלים לבין ממוצע היהודים הלא-חרדים מדגימה את כוונתו (כדאי לזכור, כמובן, שכל מדינה שתשמיט מהמדדים הכלכליים שלה את 30% החלשים באוכלוסיה תפגין שיפור מרשים).
איפה גרים החרדים? הם מיוצגים ביתר באופן מובהק במחוזות ירושלים (ירושלים, בית-שמש, קרית יערים) שחלקו אצלם גדול פי 4.7 מאשר באוכלוסיה, יו"ש (ביתר עילית, מודיעין עילית, גבעת זאב, עמנואל) עם 3.68 ובמידת מה ת"א (בני ברק) עם 1.28. לעומת זאת במחוזות דרום, מרכז, חיפה וצפון הם מעטים, יחסית. לעומתם, ללא-חרדים אנו רואים יצוג-יתר קל במחוזות ת"א ומרכז, וייצוג-חסר בירושלים ובמידת מה ביו"ש. במחוז צפון היהודים הלא-חרדים מיוצגים בשיעור מעט יותר גבוה מאשר כלל היהודים (0.692 במקום 0.647) אולם עדיין השיעור הוא נמוך, כיוון שכפי שראינו האוכלוסיה הערבית מיוצגת ביתר במחוז הזה.
הישוב המייצג את החרדים הוא - לא במפתיע - בני-ברק, בסטיה של 2.1 מעלות בלבד. הערים שתורמות להם את מספר הבז"בים הגדול ביותר הן ירושלים, בני-ברק, בית-שמש, מודיעין עילית וביתר עילית; במודיעין עילית וביתר עילית וכן ברכסים כל הקלפיות הן חרדיות, ואילו בבני-ברק שיעור הקלפיות החרדיות הוא "רק" 95.7% ובאלעד 92.3%.
הישוב המייצג את הלא-חרדים הוא רחובות, בסטיה של חמש מעלות; פתח-תקווה ייצגה את כלל היהודים בזכות העובדה שיש בה גם אוכלוסיה חרדית משמעותית, ובדיוק משום כך היא לא מייצגת באותה מידה את קבוצת הלא-חרדים (היא נמצאת במקום השלישי בהתאמה לקבוצה הזו, אחרי גדרה). הערים שתורמות את מספר הבז"בים הגדול ביותר לקבוצה הן ת"א, ירושלים, ראשל"צ, פתח-תקווה (למרות הכל!) וחיפה. ירושלים היא העיר היחידה שנמצאת בחמישיה הפותחת - בזוג הפותח, למעשה - גם בקרב היהודים החרדים וגם הלא-חרדים, ובהתאם למה שכתבתי קודם על חיפה אפשר לטעון שהיא מייצגת את המגוון היהודי טוב יותר מפ"ת - אם כי האיזון בין הקבוצות בירושלים רחוק מלייצג את הממוצע הארצי. הערים הגדולות ביותר שכל הקלפיות בהן משתייכות לקבוצת הלא-חרדים הן ראשל"צ, חולון, באר-שבע, רמת-גן ואשקלון.
ועכשיו נעבור לשסע שהוא פחות מובהק ומאופיין היטב מבחינת האוכלוסיות המשתתפות בו, אבל מבחינה מסויימת מעניין יותר דווקא משום כך.
י"ם ושמ"ש: מרכז וימין מול שמאל ומרכז-שמאל
כאן אנחנו מגיעים לפיצול הגדול הראשון בגוש המרכזי של החברה היהודית, אותו גוש שמכיל יותר מ-78% מכלל בעלי זכות הבחירה. בחלוקה של האלגוריתם, הגוש מתחלק כמעט שני שליש מול מעט יותר משליש, כך שהקבוצה הגדולה כוללת את קלפיות הימין והמרכז ואילו הקטנה יותר את השמאל והמרכז-שמאל. כדאי להבהיר שכאן החלוקה הרבה פחות ברורה; הזווית בין האשכולות היא רק 45.8 מעלות, הבדל קטן בהרבה משראינו קודם. חלוקה לגיטימית לא פחות היתה עשויה לחלק את הקלפיות לשתי קבוצות שוות, או לשים את קלפיות המרכז עם השמאל ולהשאיר את הימין והמרכז-ימין כקבוצה השניה והקטנה במעט. בגבולות בין הקבוצות שאני מציג כאן יש הרבה קלפיות שההבדלים ביניהן קטנים, וגם בתוך כל קבוצה יש בוחרים רבים שמשתייכים, בעצם, לקבוצה השניה; לא מדובר בקבוצה של תומכי נתניהו וקבוצה של מתנגדיו או של תומכי ימין ותומכי שמאל, אלא קבוצה של קלפיות שרוב הבוחרים בהן הם תומכי ימין ומרכז מול קבוצה של קלפיות שרוב הבוחרים בהן נמצאים בשמאל או במרכז-שמאל. ובכל זאת, יש לאוכלוסיות האלה מאפיינים מובהקים ואדון בהם כאן.
אם כן, 65.4% מהיהודים הלא-חרדים נמצאים בקבוצת הימין והמרכז. בקבוצה הזו, מפלגות הקואליציה בתוספת הבית היהודי זוכות ל-80.4 מנדטים, לעומת 62.6 באשכול המקורי של הלא-חרדים; המרוויחות הגדולות, יחסית, הן הצה"ד/עוצמ"י וש"ס, שכוחן גדל פי 1.32 ו-1.42 בהתאמה; הליכוד, שיש לו מספר בוחרים משמעותי גם בקבוצה השניה, גדל "רק" פי 1.23. מפלגות האופוזיציה יש עתיד, המחנה הממלכתי ועוד יותר מכך העבודה ומרצ נדחקות הרבה אחורה. החריג הבולט והמעניין היחיד הוא ישראל ביתנו, שדווקא מיוצגת יותר בקבוצה הזו מאשר בקרב קבוצת השמאל/מרכז-שמאל.
בקבוצת השמאל והמרכז-שמאל (שמ"ש) מפלגות הקואליציה זוכות ל-32 מנדטים בלבד, כאשר רובם הגדול של אלה הם בליכוד. ש"ס נדחקת כאן עד המקום השמיני. לעומתן, מפלגות האופוזיציה היהודיות גדלות משמעותית, כאשר העבודה ומרצ יותר ממכפילות את כוחן המשותף. בתמונת מראה של אשכול הימין והמרכז (י"ם), ישראל ביתנו מצטמקת כאן ביחס לאשכול המקורי ויורדת למקום השביעי.
בשיעורי ההצבעה אנחנו רואים הבדל בולט: 67% באשכול השמ"ש מול 63.9% בלבד באשכול הי"ם. בהמשך נראה עוד שככלל, שיעור ההצבעה נוטה להיות גבוה ככל שהקלפיות נוטות שמאלה ונמוך בימין, פרט לחריג בולט אחד.
גם בשיעור הקולות הפסולים יש פער גדול מאד. באשכול הי"ם יש 0.62% של קולות פסולים, לעומת 0.33% באשכול השמ"ש - כמעט מחצית. כמו בשיעורי ההצבעה, גם כאן אנחנו רואים עדות לרמת מעורבות פוליטית גבוהה יותר בצד השמ"ש.
סטיית התקן של הקלפיות מראה לנו עוד הבדל: באשכול הי"ם סטיית התקן היא 0.226 ואילו בשמ"ש 0.17 בלבד, נמוך יותר מכל מה שראינו עד כה. זאת על אף העובדה שריכוזיות ההצבעה באשכול הזה (וגם באשכול הי"ם) היא פחות גבוהה מאשר באשכולות הערבים והחרדים. כלומר, למרות הנטיה של הגוש הפוליטי הזה להיות מפוצל יותר בתוך עצמו מבחינת המפלגות, הקלפיות שלו מציגות תמונה הומוגנית יותר וההבדלים בתוכן ביחסי הכוחות הפנימיים בין המפלגות הם קטנים. באשכול הי"ם סטיית התקן גבוהה יותר; במידה מסויימת זה משקף את העובדה שהוא הגדול יותר, ולכן לקח לעצמו חלק נכבד יותר מהשונות המקורית שהיתה באשכול היהודים הלא-חרדים. גם סטיית התקן שלו קטנה הן מזו של אשכול הערבים והן מזו של החרדים.
הפער במדד החברתי-כלכלי הוא גדול מאד. באשכול הי"ם המדד הוא 0.051 ואילו בשמ"ש 1.293 - פער הדומה לזה שבין כרמיאל לבין תל-אביב, נניח (במקרה, המדד של ת"א הוא 1.293). העובדה שיש הבדל כלכלי בין מצביעי הגושים היא ידועה, אבל מאלף לראות עד כמה הוא משמעותי - ועדיין אנחנו מתבוננים כאן באשכול שמאחד את הימין עם המרכז. בהמשך הם ייפרדו.
איזורי המחיה של הבז"בים בשני האשכולות מאלפים גם הם. אנשי הי"ם מיוצגים ביתר באופן מובהק, יחסית לאשכול הלא-חרדים המקורי, בדרום וביהודה ושומרון, וגם במחוזות ירושלים והצפון שיעורם גבוה יותר מאשר בקרב כלל הלא-חרדים; במחוז ת"א הם נמוכים במיוחד, עם יצוג של 0.71 מול 1.14 באשכול המקורי. לעומתם, מצביעי השמ"ש זוכים לייצוג-יתר במרכז ובמיוחד בת"א, שם הם מגיעים ל-1.93; לעומת זאת, בתמונת מראה אופיינית, הם חלשים מאד ביו"ש, בדרום ובירושלים, ובמידת מה גם בצפון. גם כאן זו כבר קלישאה של הפוליטיקה - במרכז נוטים לשמאל ובפריפריה לימין.
הישוב המייצג של הי"ם הוא באר-שבע, בסטיה של 6.7 מעלות. הערים שתורמות לו את מספר הבוחרים הגדול ביותר הן ירושלים, ראשל"צ, פתח-תקווה, נתניה ובאר-שבע, ואילו הערים הגדולות ביותר שכל קלפיותיהן נמצאות בי"ם הן באר-שבע, אשקלון, בת-ים, נהריה וקרית-ים. העובדה שבערים בגודל הזה אין ולו קלפי אחת של השמ"ש היא מרשימה.
בת-שלמה הקטנה היא הישוב המייצג של השמ"ש, בסטיה של 3.1 מעלות בלבד. עוד קרובות לייצג שכנתה בנימינה-גבעת עדה והעיר גבעתיים. הערים שתורמות לאשכול את המצביעים הרבים ביותר הן ת"א (עם 16.5% מכלל מצביעיו!), ר"ג, חיפה, הרצליה וכפר-סבא. הישובים הגדולים ביותר שכל קלפיותיהם נמצאות בשמ"ש הם גבעתיים, קרית טבעון, דאליית אלכרמל, כוכב יאיר ועוספיה; פרט לגבעתיים, אין אף עיר בינונית ומעלה שכולה בשמ"ש.
ראינו שהחברה הערבית היא לא אחידה, ולכן אין להתפלא שהפיצול הבא הוא בתוך החברה הזו, ושוב נראה שפיצול פוליטי מבטא לא רק דפוסי הצבעה אלא גם מקום מגורים, מצב כלכלי ועוד.
הערבים מהזרם המרכזי מול הבדווים ותומכי התנועה האסלאמית
החברה הערבית יוצגה בבחירות 2022 על ידי שלוש רשימות (אמנם רק שתיים נכנסו לכנסת), אבל כאן אנחנו רואים שיש הבדל מובהק בין שתיים מהן - חד"ש-תע"ל ובל"ד - לבין השלישית, רע"ם. ההבדל הזה עשוי להסביר גם מדוע רע"ם פתוחה יותר לשיתופי פעולה עם מפלגות ציוניות מאשר שתי האחרות. אם כן, 71% מאשכול הערבים עבר כאן לאשכול שאני מכנה "הערבים מהזרם המרכזי", ואילו 29% הנותרים הם בדווים ו/או תומכי הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית - זו ליבת הבייס של רע"ם, והיא מהווה 4.2% מתוך כלל הבז"בים. הזווית בין האשכולות היא 50.2 מעלות - הבדל ניכר. רע"ם משמעותית, אמנם, גם בזרם המרכזי; היא זוכה שם כמעט לרבע מהקולות, שהם כ-79,000 מצביעים. אשכול הבייס הוא קטן יותר, ולכן אף שהיא מקבלת בו שני שלישים מהקולות (שמונים מנדטים למפלגה אחת!) הם רק מעט יותר ממאה אלף בוחרים. אגב, מחוץ לקלפיות הערבים רע"ם מקבלת כ-6000 קולות זניחים; מעניין יהיה לראות אם בבחירות האלה המצב ישתנה.
באשכול הזרם המרכזי חד"ש-תע"ל מובילה, עם 45.3 מנדטים, אחריה בל"ד עם 34.3 ואחרי שתיהן רע"ם עם 26.3. מעניין לראות שדווקא באשכול הבייס של רע"ם, שלכאורה מצופה להיות בעל אוריינטציה יותר עם הפנים אל החברה היהודית, בל"ד חזקה יותר מאשר חד"ש-תע"ל.
שיעור ההצבעה דומה בין שני האשכולות (ונמוך מאד בשניהם), 52.6% בזרם המרכזי ו53.1% אצל רע"ם. גם שיעור הקולות הפסולים הוא גבוה בשניהם, עם 1% בזרם המרכזי ו-0.96% אצל רע"ם. היתרון הקל שיש לרע"ם בשני הפרמטרים הוא מעניין, כיוון שהבוחרים באשכול הזה - כפי שמיד נראה - הם ברמה כלכלית-חברתית נמוכה יותר משמעותית, וזה דבר שבדרך כלל מתקשר לשיעורי הצבעה נמוכים ושיעור פסילה גבוה. יתכן שרע"ם והתנועה האסלאמית משקיעות יותר בחינוך פוליטי, ויתכן שהקהל הבדווי מעורה יותר בהוויה הישראלית וזה עוזר לו.
ההפרדה בין האשכולות מורידה את סטיית התקן של הקלפיות בצורה דרמטית, מ-0.348 לכלל הערבים ל-0.236 לרע"ם ו-0.246 לזרם המרכזי. עדיין, שני הנתונים גבוהים יותר מהנתונים שראינו בחברה היהודית, למרות ההצבעה הגורפת למספר קטן מאד של מפלגות.
המדד החברתי-כלכלי של בוחרי הזרם המרכזי הוא 0.75-; לעומתם, באשכול רע"ם המדד הוא 1.36-. זה פער לא קטן, והוא מאשש את מה שידענו כבר - ההבדל בין הקבוצות האלה הוא לא הבדל בדפוסי הצבעה; להפך, ההבדל בדפוסי הצבעה הוא אחד הביטויים של ההבדל בין תתי-החברות האלה.
אזורי המגורים הם הביטוי המובהק השני. בוחרי הזרם המרכזי גרים בשיעור גבוה במחוזות הצפון וחיפה, ויש להם גם נוכחות קטנה במחוז ירושלים ועוד יותר קטנה בת"א. הם נעדרים כמעט לחלוטין מהדרום. לעומתם, בוחרי רע"ם גרים בשיעור גבוה מאד בדרום - במקרה הזה מדובר באוכלוסיה בדווית בעיקרה. אין להם שום נוכחות במחוזות ת"א וירושלים. בצפון, בחיפה ובמרכז הם נוכחים, אבל השיעור היחסי שלהם שם קטן בהרבה מאשר של אנשי הזרם המרכזי. להערכתי, מדובר באזורים אלה על שילוב של אוכלוסיה בדווית עם אוכלוסיה של ערבים תומכי הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית.
הישוב המייצג של הזרם המרכזי הוא ג'דידה-מכר בסטיה של 4.3 מעלות; גם קלנסווה מציגה נתון דומה. הערים שתורמות לו את הבוחרים הרבים ביותר הן נצרת, טייבה, חיפה, אום אל פחם ושפרעם, והישובים הגדולים ביותר שכל קלפיותיהם משתייכות אליו הם טייבה, אום אל פחם, טירה, באקה אלגרביה וקלנסווה; מעניין לראות שבגליל אין ישובים כאלה, אולי משום שהישובים הגדולים בגליל מכילים בדרך כלל אוכלוסיה מגוונת יותר.
הישוב המייצג של האשכול של רע"ם הוא בסמת טבעון הקטנה שבצפון דווקא, בסטיה זעירה של 1.4 מעלות. את מספר הבוחרים הגדול תורמות לה רהט (14.6% מבוחרי האשכול), כפר קאסם, כפר קרע, תל שבע וערערה בנגב. אנחנו רואים כאן שילוב בין ישובים בדוויים מובהקים לבין ישובים בשרון ובמשולש - שוב, שתי אוכלוסיות נבדלות שמהוות יחד את הבייס של רע"ם (יש לציין שבכפר קאסם יש גם אוכלוסיה בדווית שהיגרה אליו מהדרום בשנים האחרונות). הישובים הגדולים ביותר שכל קלפיותיהם משתייכות לאשכול הזה הם כפר קאסם, כפר קרע, תל שבע, ערערה בנגב וכסייפה.
ומהבייס של מפלגה דתית-אידאולוגית אחת נעבור לזה של מפלגה דתית-אידאולוגית אחרת, מהקצה השני של הקשת.
המרכז והימין שאינו דתי-אידאולוגי מול הימין הדתי-אידאולוגי
קיבלנו קודם אשכול גדול שמכיל יותר ממחצית בעלי זכות הבחירה, ומקיף את כל המרכז והימין הלא חרדי; כעת הוא מתחיל להתפצל. הפיצול הראשון, והמובהק יותר מאשר הפיצול בין הימין לבין המרכז (שאליו נגיע עוד מעט), הוא בין הימין הדתי-אידאולוגי לבין כל המרכז והימין שאינו דתי-אידאולוגי. מבחינה מספרית, הימין הד"א הוא רק 5.9% מהי"ם והוא משאיר 94.1% מהאשכול המקורי מאחוריו כשהוא מתפצל ממנו. הפיצול הוא בזווית של 51.8 מעלות - זווית גבוהה יותר מאשר של שני הפיצולים הקודמים (כאשר אנחנו מצפים שזוויות הפיצול יֵרדו בהדרגה). העובדה הזו מצטרפת אל הגודל הקטן של האשכול (האלגוריתם הזה נוטה להעדיף לאחד אשכולות בגודל דומה בשלב מאוחר של התהליך וכאלה שגודלם שונה בשלבים מוקדמים יותר) ואל נתוני סטיית התקן שנראה עוד מעט, וכולם יחד מדגישים את החריגות של האשכול הזה בתוך קבוצת הימין-מרכז.
המאפיין הבולט ביותר של אשכול הימין הדתי-אידאולוגי (יד"א) מבחינת דפוסי ההצבעה הוא הבחירה בציונות הדתית-עוצמה יהודית (נכנה אותם צד"ע), שמקבלת כאן 63.6 מנדטים מול 19.7 באשכול הי"ם המקורי ו-16.4 בלבד באשכול הי"ם ללא יד"א. זה, באופן מובהק, הבייס של הרשימה הזו - או לפחות, כך נראה, של מפלגת הציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ'. מדוע אני משייך את הבוחרים האלה בעיקר לציונות הדתית ולא לעוצמה יהודית? ראשית, בגלל מאפיין אחר של האשכול שפחות בולט במבט ראשון: רשימת הבית היהודי בראשות איילת שקד, שקהל היעד המובהק שלה היה אנשי הציונות הדתית והתחרתה על ליבם מול מפלגת "הציונות הדתית", קיבלה כאן 7.3 מנדטים (לעומת 1.5 בלבד באשכול ללא יד"א. שנית - בגלל הישובים שבהם מתגוררים הבוחרים באשכול הזה, שהם דתיים במובהק. הליכוד יורד למקום השני באשכול הזה עם 22 מנדטים בלבד - כמחצית ממה שהוא מקבל באשכול המשלים. עם זאת, מעניין לראות שש"ס מקבלת נתח דומה של כ-12.5 מנדטים בשני האשכולות, ואילו יהדות התורה זוכה ל-5.9 מנדטים באשכול היד"א מול 2.9% בלבד באשכול המשלים. פער בולט נוסף הוא ביחס למפלגות האופוזיציה: יש עתיד, שבאשכול המשלים היא שניה עם 18.1 מנדטים, מגיעה באשכול היד"א רק למקום השביעי עם 2.6 בלבד. המחנה הממלכתי מקבלת 3.7 מנדטים לעומת 10.8, אם כי תתנחם אולי בכך שהיא עוברת את יש עתיד. ישראל ביתנו נמחצת לכדי 1.2 מנדטים בלבד מול 7.9 באשכול המשלים. על העבודה ומרצ אין טעם לדבר.
שיעור ההצבעה באשכול היד"א הוא 74.2% מרשימים מול 63.3% בלבד באשכול המשלים; זה השיעור הגבוה ביותר שראינו עד כה, יותר מ-73.3% של החרדים (ויש לזכור שכאן גם מדובר בקהל בוחרים שגם מתגייס בשיעור הרבה יותר גבוה, כך שסביר שחלק גדול יותר מאנשיו מצביעים במעטפות הכפולות ומעלים עוד את שיעור ההצבעה). שיעור הקולות הפסולים הוא 0.29% בלבד, וגם זה מלמד על קהילה מגוייסת ומעורה מבחינה פוליטית. באשכול המשלים השיעור הוא 0.65%.
סטיית התקן של הקלפיות באשכול המקורי היתה 0.226; לאחר הפיצול, האשכול המשלים ירד ל-0.189 בלבד, ירידה מרשימה מאד עבור אשכול שאיבד פחות משישה אחוזים מהקולות. כלומר, האשכול בלי היד"א הוא הרבה יותר הומוגני מאשר איתו; היד"א הוא, אפשר לומר, נטע זר בתוך הי"ם. לעומת זאת, סטיית התקן בתוך היד"א היא 0.251, כלומר גדולה יותר מאשר זו של האשכול המקורי. אנו יכולים ללמוד מכאן שהאשכול הזה, גם אם הוא נדמה קטן ו-"מהודק" מבחינה אידאולוגית וארגונית, לא עשוי מעור אחד.
המדד החברתי-כלכלי באשכול היד"א הוא 0.164-, מעט נמוך יותר מ-0.064 של האשכול המשלים. אבל ההבדל הבולט ביותר לעין ביניהם הוא בפיזור הגאוגרפי. החלק של תושבי יו"ש באשכול היד"א גדול כמעט פי 12(!) מחלקם באוכלוסיית הבז"בים; לעומתם, החלק של תושבי יו"ש מתוך כל שאר הימין הלא-חרדי והמרכז הוא רק 0.7 מחלקם באוכלוסיה כולה. אנשי היד"א נוכחים באופן בולט גם במחוז ירושלים, אולם ביתר המחוזות נוכחות דלה ובמחוז ת"א הם כמעט לא קיימים. לעומתם, האשכול המשלים נוכח בצורה בולטת בדרום (פי 1.5 משיעור תושבי הדרום האוכלוסיה).
הישוב המייצג של היד"א הוא מרכז שפירא שבמועצה האזורית שפיר, בסטיה של 4.4 מעלות. את בוחריו הרבים ביותר הוא מקבל מירושלים (עם כ-9.5% מהאשכול), פתח-תקווה, אפרת ובית-שמש. הנוכחות שלו משמעותית במיוחד באפרת (92.9% מהקלפיות), קרני-שומרון (72.7%), קרית-מלאכי (26.7%), גבעת-זאב (23.8%) וצפת (23.3%).
הישוב המייצג של האשכול המשלים הוא נתניה, בסטיה של 5.1 מעלות. את מספר הבוחרים הגדול ביותר הוא מקבל מירושלים, ראשל"צ, נתניה, באר-שבע וחולון. הערים הגדולות ביותר שכל קלפיותיהן באשכול הן אשקלון, נהריה, קרית-ים, אור יהודה וטירת-כרמל.
ועכשיו הגיע הזמן לפרק את מה שכיניתי כאן "האשכול המשלים": המרכז והימין ייפרדו.
המרכז מול הימין המובהק
האשכול הגדול ביותר שנותר לנו מתפרק לשני מרכיביו: המרכז, עם 56.3% מהאשכול שהם כ-1.85 מיליון בז"בים, והימין המובהק עם 43.7% שהם 1.43 מיליון. עם זאת, הפער בין האשכולות האלה כבר הרבה יותר קטן משראינו עד כה, עם 22.5 מעלות בלבד.
באשכול המרכז מפלגות הקואליציה מקבלות 66.1 מנדטים, נתון דומה לשיעור ההצבעה שלהן בכלל הציבור היהודי; אמנם הוא גבוה מהשיעור בציבור הלא-חרדי, אבל כיוון שהמרכז-שמאל צורף כאן אל השמאל הרי שיש לנו פה בעצם מרכז יחד עם מרכז-ימין. ש"ס נדחקת כאן אל מאחורי שלוש מפלגות האופוזיציה הגדולות, ואילו יהדות התורה נדחקת הרחק אחורה, לא רק מאחורי העבודה ומרצ אלא אפילו מאחורי הבית היהודי. הליכוד הוא המפלגה הגדולה באופן מובהק, עם ארבעים מנדטים; אילו זה היה רלבנטי, הוא ויש עתיד היו יכולים להקים קואליציה באשכול הזה ללא קושי.
אשכול הימין המובהק מראה תמונה פוליטית ודתית אחרת לגמרי. לליכוד יש 49.4 מנדטים; ש"ס מזנקת למקום השני עם 19.3 והצה"ד/עוצמה מיד אחריהן עם 18.9. גם יהדות התורה חוזרת כאן לתמונה עם 4.8 מנדטים, ובסך הכל לקואליציה יש כאן כ-95 מנדטים. מפלגות האופוזיציה מצטמצמות, כמובן, דרמטית; זו מביניהן ששומרת על חלק גדול יותר מכוחה היא ישראל ביתנו. כבר ראינו קודם שישראל ביתנו מצליחה בקלפיות הימין יותר מאשר בשמאל.
שיעורי ההצבעה הם דומים למדי, כאשר לימין המובהק יתרון קל - 64% לעומת 62.7%. יתכן שזה נובע מהנוכחות הגדולה יותר של חרדים באשכול (בהנחה שמגמות ההצבעה שלהם דומות לאלו של חרדים באשכול הליבה החרדי). לעומת זאת, בשיעור הקולות הפסולים יש יתרון קל למרכז - 0.62% מול 0.68%. שני המספרים רחוקים מרחק עצום מה-0.29% שראינו בימין הדתי-אידאולוגי.
האשכול שלפני הפיצול היה בעל סטיית תקן של 0.189; לאחר הפיצול יש למרכז סטיית תקן של 0.152 בלבד, הנמוכה ביותר עד כה, ואילו לימין המובהק 0.181; יש לו עוד לאן להתפצל.
ההבדל החברתי-כלכלי הוא, שוב, משמעותי. המרכז הוא עם 0.322 ואילו הימין המובהק הוא 0.267-; המספרים תואמים את התבנית שכבר ראינו, לפיה יש קשר הדוק בין המיקום על ציר ימין-שמאל לבין המצב הכלכלי.
הבדל בולט נוסף הוא באזורי המגורים. הימין המובהק חזק במיוחד בדרום, שמיוצג בו בשיעור גבוה פי 2.1 מאשר באוכלוסיה; הוא חזק גם בירושלים, ובצפון הוא חזק יותר מאשר אשכול המרכז. במחוז ת"א הוא חלש במיוחד. אשכול המרכז חזק - כמה מפתיע - במחוז המרכז; הוא גם חזק יחסית במחוז חיפה, ויותר מהימין בת"א. ביו"ש, בצפון, בירושלים ובמיוחד בדרום הוא חלש מהימין; ההבדל הפוליטי בין מרכז וימין משקף גם הבדל בין מרכז ופריפריה.
הישוב המייצג של המרכז הוא יקנעם עילית, בסטיה של 6.3 מעלות; גם גן יבנה וחדרה קרובים לייצג אותו. הוא מקבל את מספר הבוחרים הגדול ביותר מראשל"צ, חולון, פ"ת, נתניה וירושלים, ואילו הישובים שהוא מרכזי במיוחד בהם (חה חה) הם קצרין (כל הקלפיות), אלפי מנשה (91.7%), קרית-מוצקין (86.7%), ירכא (85.7) וכרמיאל (84.9%).
הישוב המייצג של הימין הוא אשתאול, בסטיה של 6.8 מעלות; אף עיר או ישוב גדול לא מייצג היטב את האשכול הזה אף שיש רבים שקלפיותיהם משויכות אליו - גם זה מלמד שהאשכול הוא מגוון. הוא מקבל את הבוחרים הרבים ביותר מירושלים, באר-שבע, נתניה, אשדוד ואשקלון, ואילו הישובים הגדולים ביותר שקלפיותיהם משויכות אליו הם בית-שאן (כל הקלפיות), דימונה (98.2%), קרית-שמונה (93.8%), קרית-עקרון (92.9%) ושדרות (88.1%). כצפוי, כמעט כל הישובים האלה נמצאים בפריפריה.
כעת נחזור אל החרדים. השארנו אותם עם אשכול שיש לו סטיית תקן גבוהה, וזה מבשר פיצול.
חרדים אשכנזים מול חרדים מעורבים עדתית
כאן אנו רואים את החברה החרדית מתפלגת לשני חלקיה העיקריים, מבחינת נתוני ההצבעה: לא ספרדים ואשכנזים, גם לא חסידים וליטאים, אלא חרדים אשכנזים - כלומר, אזורי מגורים שבהם נוטות לגור קהילות אשכנזיות סגורות יחסית - וחרדים מעורבים עדתית, כלומר אזורים שבהם מתגוררים חרדים שמחפשים לגור בסביבה חרדית אבל לאו דווקא בקרב קהילה (אשכנזית) ספציפית. בירושלים רצו הליטאים והחסידים ברשימות נפרדות בבחירות לעיריה; מניתוח שעשיתי על התוצאות ההן למדתי שהחסידים נוטים לחיות בקהילות הסגורות וההומוגניות, ואילו הליטאים והספרדים חיים באותם איזורים.
החלוקה בין שני האשכולות היא כמעט שווה, 52.8% למעורב מול 47.2% לאשכנזי. הזווית ביניהם היא 27.8 מעלות. באשכול האשכנזי, יהדות התורה מקבלת 88.8 מנדטים מרשימים ויחד עם 24.6 לש"ס הן משאירות פחות משבעה מנדטים בסך הכל ליתר המפלגות (מתוכם שישה לוקחים הצ"ד/עוצמה והליכוד). הנתונים האלה מראים שבציבור הזה, לפחות, אין יסוד לחששות של המפלגות החרדיות מכך שנתניהו ובן גביר יקחו מהן קולות (נראה האם זה ישתנה בבחירות הקרובות). באשכול המעורב היתרון של יהדות התורה הוא קטן, 51.2 לה מול 46.3 לש"ס; כאן החדירה של מפלגות אחרות היא לא זניחה, עם כ-18 מנדטים משותפים לצ"ד/עוצמה ולליכוד. זה מרמז, אולי, שבציבור החרדי-הספרדי דווקא יש מאבק על הקולות מול שתי אלה.
שיעור ההצבעה דומה וגבוה בשני האשכולות, 73.1% לאשכנזים ו-73.6% למעורב. הדימוי שלי היה שהקהילות האשכנזיות, בפרט החסידיות, חיות תחת משמעת חזקה יותר מצד הממסד והלחץ להצביע יחד עם ניהול צמוד של ההצבעה הם אפקטיביים יותר מאשר העבודה של ש"ס מול הקהל שלה. נראה שזה דימוי שגוי. בקולות הפסולים ההבדל משמעותי יותר: 0.91% אצל האשכנזים מול 0.63% במעורב. אפשרות אחת היא שהחרדים האשכנזים בקהילות הסגורות מעורים פחות בהוויה הישראלית, רבים מהם דוברים יידיש כשפת אם, והם בקיאים פחות בנוהלי ההצבעה. אפשרות מעניינת אחרת היא שיש שם יותר כאלה שהקהילה מפעילה עליהם לחץ להגיע ולהצביע, אבל הם לא בהכרח מרוצים מכך; יתכן שחלקם לא מצביעים למישהו אחר בניגוד למצוות הרבי, אבל מוכנים להצביע בפתק לבן.
סטיית התקן אצל האשכנזים היא נמוכה להפליא, 0.123 (מול 0.256 באשכול המקורי!). באשכול המעורב יש עדיין הרבה גיוון, והוא נותן 0.21.
מבחינה חברתית-כלכלית הפער בין האשכולות חד-משמעי. באשכול המעורב המדד הוא 1.424-. זה נמוך מאד, אבל מדד של 1.938- אצל האשכנזים מגמד אותו.
ההבדל בין אזורי המגורים הוא גדול מאד, כיוון שהאשכנזים כאן גרים בקהילות גדולות בערים חרדיות ספציפיות. הם נמצאים ביו"ש בשיעור של פי 5.7 מהחלק של יו"ש באוכלוסיה (בפרט במודיעין עילית וביתר עילית), במחוז ירושלים פי 4.6 (י-ם ובית-שמש) ובמחוז ת"א פי 1.5; ביתר המחוזות הם כמעט לא קיימים. לעומתם, האשכול המעורב מפוזר ברחבי הארץ. הוא אמנם חזק בירושלים (4.8) ובמידת מה ביו"ש (1.8), אבל הוא נוכח גם בשאר הארץ, כולל מחוזות מרכז, חיפה והצפון שאמנם אין בהם נוכחות חרדית גדולה, אבל מה שיש הוא מעורב.
הישוב המייצג את האשכנזים הוא מודיעין עילית, בסטיה סמלית של 1.8 מעלות. הם מקבלים את עיקר הבוחרים שלהם מבני-ברק (29.1%), ירושלים (23.7%), מודיעין עילית (16.3%), בית-שמש וביתר עילית. כל הקלפיות של מודיעין עילית, בלי יוצא מן הכלל, משויכות לאשכול הזה. בביתר עילית 57.1% מהקלפיות, בבני-ברק 54.6%, בבית-שמש 30.8%, ואילו בירושלים 14.3% מהקלפיות הן של חרדים אשכנזים.
הישוב המייצג של החרדים המעורבים הוא רכסים, בסטיה של 8.5 מעלות שמרמזת שוב לאופי המגוון של האשכול. הוא מקבל את מספר הבוחרים הגדול ביותר מירושלים (29.5% מהבוחרים), בני-ברק (20.1%), אלעד, בית-שמש ואשדוד. הישובים שהוא משמעותי במיוחד בקלפיות שלהם הם רכסים (91.7% מהקלפיות בישוב), אלעד (82.1%), ביתר עילית (42.9%), בני-ברק (41.2%) ובית-שמש (24.8%).
אמרנו קודם שלימין המובהק יש עוד לאן להתפצל. בואו נראה איך זה קורה.
הימין המסורתי מול הימין המעורב עם חרדים
ראינו קודם שבימין המובהק יש נוכחות חרדית לא זניחה. אולם, לחרדים יש נטיה מובהקת להתגורר במקבצי דיור, בקהילות ובשכונות שבהם יש להם חלק משמעותי באוכלוסיה; קשה מאד לקיים אורח חיים חרדי כמשפחה בודדת באיזור לא חרדי. לכן הגיוני לצפות שגם החרדים המצביעים בקלפיות הימין המובהק לא יהיו שם לבדם אלא נראה קלפיות שבהן הנוכחות החרדית גבוהה יחסית, ולעומתן קלפיות שבהן היא תהיה נמוכה. זה בדיוק מה שמתרחש כאן: הימין המובהק מתפצל לימין "מסורתי", שאמנם יש בו נוכחות של ש"ס וסביר שרבים מהמצביעים בו הם מסורתיים באורחות חייהם אבל אין בו כמעט חרדים, וימין מעורב עם חרדים באיזורים שבהם יש עירוב של שתי האוכלוסיות. מעניין לעקוב אחרי הקלפיות האלה לאורך כמה מערכות בחירות, ולראות אם מתחולל בהן תהליך של עליית משקל החרדים; בכל אופן, בפוסט הזה לא נעסוק בכך. הקבוצה המעורבת כוללת 21.5% מהבז"בים של הימין המובהק, ואילו הימין המסורתי הוא 78.5% האחרים. הזווית בין האשכולות היא 29.6 מעלות, הבדל משמעותי יחסית לשני פלגים של קבוצה אחת.
בשני האשכולות יש למפלגות הקואליציה (יחד עם "הבית היהודי") כ-95 מנדטים או קרוב לכך, אבל הדרך להגיע אליהם שונה מאד. בימין המסורתי הליכוד ממריא ל-54.6 מנדטים ואילו לצ"ד/עוצמה יש 19; ש"ס מסתפקת ב-16.4 ואילו ליהדות התורה יש נוכחות סמלית של 1.7 מנדטים בלבד. לעומת זאת, באשכול המעורב הליכוד וש"ס כמעט חולקים את מחצית הקולות - 30.7 לליכוד, 29.5 לש"ס. הצ"ד/עוצמה עם 17.8 מנדטים ואילו ליהדות התורה יש 15.7 מנדטים מרשימים; הקלפיות האלה קרובות לגבול עם האשכול החרדי. ההבדלים בייצוג של מפלגות האופוזיציה בשני האשכולות לא גדולים, אם כי מעניין לציין שדווקא ישראל ביתנו נוכחת מעט יותר באשכול המעורב עם החרדים, ועוברת שם את המחנה הממלכתי.
שיעור ההצבעה באשכול המעורב הוא 64.7, גבוה מאשר 63.8 של האשכול המסורתי - מן הסתם בזכות נוכחות החרדים. שיעור הקולות הפסולים במסורתי הוא 0.691, גם הוא גבוה במקצת מ-0.623 של המעורב. סטיית התקן של קלפיות הימין המסורתי צונחת מ-0.181 של אשכול הימין המובהק המקורי ל-0.123, כלומר האשכול נפרד מהקלפיות שהיו חריגות בתוכו; ואילו האשכול המעורב מזנק לסטיה של 0.221, שמלמדת שהשוני הפנימי בתוכו גדול מהדמיון.
שני האשכולות שונים במדד הכלכלי-חברתי שלהם: למסורתי מדד של 0.18-, ואילו למעורב מדד של 0.586-. שוב, המדד הנמוך מאפיין את האוכלוסיה החרדית; אפשר לראות את האשכול המעורב כאשכול היברידי, שיש בו חלק של אוכלוסיית הימין המסורתי וחלק של אוכלוסיית החרדי המעורב עדתית, ויחס הצירוף ביניהן קובע את המדד שלו.
מבחינת מגורים, הימין המסורתי חזק במיוחד בדרום עם יחס של 2.2, וחלש במחוז ת"א עם יחס של 0.5; בשאר האיזורים הוא מפוזר ללא מאפיין מובהק. הימין המעורב חזק במיוחד בירושלים עם 2.1, ומשמעותי גם בדרום עם 1.8; גם במחוז ת"א הוא חזק יותר מאשר המסורתי. ביתר האיזורים הוא חלש ממנו.
הישוב המייצג את האשכול המסורתי הוא קרית-עקרון, בסטיה של 5.2 מעלות. הוא מקבל את קולותיו הרבים ביותר מבאר-שבע, אשקלון, ירושלים, אשדוד ונתניה, ואילו הנוכחות הגבוהה ביותר שלו היא בדימונה (98.2% מהקלפיות), בית-שאן (96.1%), קרית-שמונה (93.8%), קרית-עקרון (92.9%) ושדרות עם 88.1% מהקלפיות.
הישוב המייצג של האשכול המעורב הוא אופקים, בסטיה גבוהה של 9.8 מעלות. הוא זוכה לקולות הרבים ביותר מירושלים (16.1% מקולותיו), נתניה, תל-אביב (המפתיעה כאן), נתיבות ופתח-תקווה. הישובים שבקלפיות שלהם הוא נוכח במידה רבה הם ערד (86.8% מהקלפיות), נתיבות (60.8%), גבעת-זאב (שליש מהקלפיות), צפת (32.6%) ואופקים (24.4%).
פירקנו את הימין, ועכשיו הזמן לפרק את השמאל כדי להשלים את התמונה.
המרכז-שמאל מול השמאל
אשכול המרכז-שמאל והשמאל מתפצל לשני אשכולות, כמעט שווים בגודלם: 53.1% למרכז-שמאל (נכנה אותו מר"ש) ו-46.9% לשמאל. הזווית בין האשכולות היא 19.2 מעלות; אלה לא אוכלוסיות נבדלות באופן חד, אלא חיתוך על רצף. בכל זאת, התבוננות במאפיינים שלהן יכולה ללמד אותנו משהו.
באשכול המר"ש מפלגות הקואליציה מקבלות פחות מארבעים מנדטים ואילו האופוזיציה היהודית זוכה לכשמונים; המפלגות הערביות מקבלות מנדט וחצי זניח. יש עתיד היא המפלגה הגדולה עם 38.5 מנדטים, הליכוד 25.6 והמחנה הממלכתי 19.6; מי שגדלות וחולפות על פני ישראל ביתנו וש"ס הן העבודה ומרצ, עם 7.8 ו-7 מנדטים בהתאמה. לצ"ד/עוצמה יש 8.7 מנדטים, ש"ס מצטמצמת ל-3.3 מנדטים, ליהדות התורה אחד בלבד. אשכול השמאל ממשיך ומקצין את המגמות האלה. מפלגות הקואליציה מצטמצמות לפחות מעשרים מנדטים; הליכוד יורד למקום השלישי עם 14 מנדטים בלבד, וצ"ד/עוצמה למקום השישי עם 3.8 מנדטים - מתחת אחוז החסימה. לעומתן, יש עתיד מטפסת ל-51 מנדטים, המחנה הממלכתי דווקא קטנה מאשר במר"ש עם 18.4. העבודה ומרצ ממריאות כאן אל 13 ו-12.9 מנדטים; ישראל ביתנו מצטמקת ל-3.6 בלבד. המפלגות הערביות זוכות גם כאן למנדט אחד בלבד; נראה שההצבעה להן מטעמי סולידריות או תמיכה בהשקפתן היא נחלתה של קבוצה זעירה בלבד בציבור היהודי.
באשכול המר"ש, שיעור ההצבעה הוא 65.9% ושיעור הקולות הפסולים 0.394%. לעומתו, בשמאל מצביעים 68.3% ורק 0.263% מהקולות נפסלים - שוב, אנו רואים כאן רמת מודעות ומחויבות גבוהה. גם הנתונים של המר"ש טובים מאלה שראינו במרכז; השמאל מצליח למצות את כוחו האלקטורלי טוב יותר מאשר הימין שאינו דתי או חרדי. סטיית התקן של קלפיות המר"ש היא 0.159 ואילו בשמאל היא 0.137 בלבד; אלה אשכולות שהשונות הפנימית בתוכם לא גבוהה.
המדד החברתי-כלכלי של המר"ש הוא 1.096 מכובד, אבל הוא עדיין נמוך יחסית ל-1.516 של השמאל, מדד שדומה לזה של ישובים יוקרתיים כמו מיתר או כפר-ורדים. שוב המגמה הידועה - ככל שקלפי יהודית נוטה שמאלה, טובים הסיכויים שהיא גם תהיה עשירה יותר (הכלל הזה לא תקף לגבי קלפיות הקיבוצים, אגב, שאותן לא נסקור כאן אבל המדד שלהן נמוך יותר בדרך כלל).
קלפיות המר"ש נוכחות בעיקר במחוזות ת"א והמרכז (פי 1.5 בערך מהייצוג הארצי בשניהם), בעלות נוכחות סבירה במחוזות חיפה וירושלים, וחלשות בצפון, בדרום וביו"ש. לעומתן, השמאל נוכח בעוצמה רבה במחוז ת"א (יצוג של פי 2.4 מהארצי!) במרכז ובחיפה הוא מיוצג בדומה לממוצע, בצפון ובדרום הוא נמוך יותר ובירושלים וביו"ש הוא כמעט לא קיים. מעניין לראות שבדרום ובצפון הוא נוכח יותר מאשר אשכול המר"ש; את זה ניתן לייחס לנוכחות הרבה של קיבוצים במחוזות האלה.
הישוב המייצג של המרכז-שמאל הוא רמת-גן, בסטיה של 3.6 מעלות. הוא מקבל את הקולות הרבים ביותר מרמת-גן (הפתעה...), ת"א, מודיעין, ירושלים (זו אולי דווקא באמת הפתעה) וראשל"צ. בדאליית אלכרמל ובעוספיה כל הקלפיות משויכות אליו; במזכרת-בתיה 83.3%, באורנית 81.8% ובשוהם 72.4%.
הישוב המייצג של אשכול השמאל הוא כרמי יוסף, בסטיה של 2.2 מעלות בלבד. הוא מקבל 26.2% (!!!) מקולותיו מת"א, וערים עיקריות אחרות הן חיפה, כפר-סבא, הרצליה וגבעתיים. בבית ג'אן כל הקלפיות משויכות אליו, ברמת-השרון 72.6%, בגבעתיים 72%, בכוכב-יאיר 71.4%, ובקרית-טבעון שני שליש מהקלפיות.
עד כאן סקרתי את האשכולות לפי סדר הפיצולים שלהם. נראה לי שכיסינו יפה את הקבוצות העיקריות בחברה, והבדלים קטנים יותר בתוך הקבוצות שמצאנו לא מצדיקים סקירה מלאה (ויאריכו עוד יותר את הפוסט המפלצתי הזה). אביא כאן כמה מהפיצולים שמופיעים בהמשך הדרך - מבחר חלקי שנראה לי מעניין, בתוספת התיחסות קצרצרה לנתונים הרלבנטיים.
מרכז-שמאל יהודי מול מרכז-שמאל דרוזי
סוקרים יודעים היטב שהמגזר הדרוזי מתנהג אחרת, מבחינת דפוסי ההצבעה שלו, משאר המגזרים. כאן יש דוגמה מובהקת לזה: בדאליית אלכרמל ובשכנתה עוספיה כל הקלפיות שויכו למרכז-שמאל, אבל המרכז שמאל הזה שונה מהמרכז-שמאל היהודי - הזווית ביניהם היא 55 מעלות מרשימות. בדאלייה ועוספיה המחנה הממלכתי מוביל בגאון עם 46.2 מנדטים וישראל ביתנו עם 27.8 - יחד 74 מנדטים. בשאר המרכז-שמאל שתיהן יחד זוכות ל-23 מנדטים בסך הכל. הפיצול בין האשכולות - המר"ש הדרוזי הוא בסה"כ 5.3% מכל המר"ש - מצמק את סטיית התקן במר"ש היהודי מ-0.159 ל-0.113 ומעלה את שיעור ההצבעה מ-65.88% ל-66.75%; בדאליה ועוספיה הנתונים בשני הסעיפים האלה דומים לאלה שבמגזר הערבי. ועם זאת, גם הן לא מייצגות את כל המגזר; ראינו לעיל שבבית ג'אן, למשל, כל הקלפיות שויכו לאשכול השמאל ולא המר"ש. מרצ קיבלה בבית ג'אן למעלה משבעים מנדטים.
מרכז - ישראלים ותיקים מול עולים מחבר המדינות
ידעתם שיש קבוצה של 750 קלפיות (פרט לדרוזים בפסקה הקודמת) שבהן ישראל ביתנו היא במקום השני (בממוצע)? אני לא ידעתי, אולי כי אני ירושלמי ואצלנו אין כאלה. כפי שאתם רואים, אלה קלפיות בפריפריה והן ממוקמות בישובים שיש בהם מספר גדול, יחסית, של עולים - למשל אשדוד, בת-ים, חיפה, באר-שבע ואשקלון. בלעדיהן, נתוני ההצבעה של המרכז משתפרים משיעור הצבעה של 62.7% ו-0.624% פסולים ל-65.8% ו-0.512% בהתאמה; בקלפיות האלה, לעומת זאת, המספרים שוב דומים לאלו של האשכול הערבי - 52.9% הצבעה, 1.064% קולות פסולים. המדד הכלכלי-חברתי שלהם הוא 0.219- לעומת 0.493 בשאר המרכז.
ימין דתי-אידאולוגי חרד"לי מול לא חרד"לי
קודם הגדרנו את אשכול הימין הדתי-אידאולוגי (יד"א) כבייס של "הציונות הדתית" של סמוטריץ', אבל כאן מתפצל ממנו "הבייס של הבייס", כרבע מהאשכול שמעניק למפלגה הזו 93.3 מנדטים. הקבוצה הזו ממוקמת כמעט כולה ביו"ש; הייצוג של המחוז הזה אצלה הוא פי 22.2(!!!) מחלקו באוכלוסיה. אפשר לראות שלא רק הליכוד אלא גם "הבית היהודי" מצטמצם כאן, ואילו ש"ס כמעט נמחקת; הקהל של סמוטריץ' נוטה להיות אשכנזי ברובו (ומבחינה זו החיבור שלו עם בן-גביר בבחירות הקודמות יצר השלמה, שכן בן-גביר נוטה להתחרות מול ש"ס והליכוד על קהל מזרחי). שיעור ההצבעה הגבוה גם כך ממריא בקלפיות האלה לשיא של 77% לפני הוספת המעטפות הכפולות ושיעור הקולות הפסולים יורד עוד יותר ל-0.218% בלבד. אגב, אחת הנקודות המעניינות היא שכמעט לא מצאתי ישובים שהאשכול הזה משמעותי בהם, משום שאני בודק רק ישובים עם עשר קלפיות ומעלה, וקרני-שומרון וירושלים הם שני הישובים היחידים במדינה שיש בהם עשר קלפיות לפחות ואחת מהן לפחות משתייכת לאשכול הזה (בקרנ"ש חמש מאחת עשרה, בירושלים 0.14%).
לאשכול היד"א הלא-חרד"לי דווקא לא היה קשה למצוא כאלה, כאשר באפרת 92.9% מהקלפיות משויכות אליו ובאותה קרנ"ש משויכות אליו שלוש מתוך הקלפיות שנותרו. האשכול הזה מכיל גם אוכלוסיה מזרחית משמעותית; יש סיבות טובות לחשוב שחלק מההצבעה לצ"ד/עוצמה כאן נובעות מהמשיכה של בן-גביר לא פחות מזו של סמוטריץ'.
עד כאן לפוסט הזה. נראה שלא אספיק כבר לכתוב ניתוחים נוספים לפני הבחירות שבעוד שבוע וחצי; אשמח לשמוע תגובות, הצעות והערות!
Comments